הרפס גניטלי

הרפס גניטלי הוא מחלה שנובעת מווירוס הרפס סימפלקס, וממוקמת באברי המין. המחלה מדבקת בעת מגע מיני, והיא עלולה לפגוע בגברים ובנשים כאחד. ההרפס גורם לגרד, לפריחה ולכאב. למחלה זו אין תרופה, אלא רק טיפולים שונים אשר מקלים על ההתפרצות של המחלה. מדובר בזיהום שחוזר שוב ושוב, כך שגם אם הזיהום הנוכחי טופל וחלף, הוא עתיד לחזור בשנית. ניתן להימנע מהידבקות באמצעות אמצעי הגנה שונים.

סימפטומים של הרפס גניטלי

בדרך כלל, התסמינים של ההרפס הגניטלי קלים מאד, ולעיתים אף בלתי מורגשים. לרוב מתפתחות שלפוחיות או גבשושיות אדומות סביב אברי המין ופי הטבעת, ונוצר גם גרד באזור, כמו גם בחלק הפנימי של הירכיים. התסמינים מתחילים להופיע מספר שבועות לאחר ההידבקות בווירוס. הפצעים מתפתחים בהדרגה, מגבשושיות לשלפוחיות ולפצעים פתוחים, שעלולים גם לדמם או להפריש נוזלים. לאחר מכן הפצעים מגלידים, מחלימים ונעלמים. לעיתים, ההתפרצות של הווירוס מלווה גם בכאבי ראש, כאבי שרירים וחום, בדומה לשפעת. הפצעים עצמם עלולים להיות כואבים או רגישים, עד להחלמה שלהם. בדרך כלל, ההתפרצות הראשונה של הרפס גניטלי היא הקשה ביותר ולאחר מכן ההתפרצויות נעשות קלות יותר. ההתפרצות עלולה לחזור על עצמה בתדירות גבוהה, אך לרוב התדירות הולכת ופוחתת עם השנים. ישנם גם אנשים אשר חווים התפרצות אחת בלבד, שאינה נשנית.

הגורמים להתפרצות

הווירוס עצמו קיים וגורם להרפס להופיע. אך ישנם גורמים חיצוניים אשר עלולים לעורר את ההתקף של ההרפס הגניטלי, כמו למשל הגעתו של המחזור החודשי אצל נשים, מתח ולחץ, מחלות שונות, תרופות אשר מחלישות את המערכת החיסונית, עייפות משמעותית, וגם חיכוך חזק באזור. ההידבקות בהרפס גניטלי, כאמור, נעשית באמצעות מגע מיני. הווירוס אינו יכול לשרוד זמן רב ללא מגע עם הגוף, ולכן אין כמעט שום אפשרות להידבק דרך שימוש בשירותים או במגבות.

סיבוכים

במרבית המקרים, הרפס גניטלי אינו גורם לסיבוכים משמעותיים כלשהם. הפצעים עצמם הם החלק המורכב היחיד בהתפרצות הווירוס. עם זאת, מידי פעם עלולים להופיע סיבוכים אחרים, כמו התפתחות של מחלת מין אחרת (כלומר, מחלה המועברת בזמן מגע מיני). סיבוך אחר אשר עלול להופיע אצל נשים, הוא הדבקה של יילודים. אישה שבזמן הלידה שלה סובלת מהתפרצות של הרפס גניטלי עם פצעים פתוחים, עלולה להדביק את התינוק בזמן הלידה. מדובר בסיכון חמור, משום שהרפס אצל יילודים עלול לגרום לסיבוכים משמעותיים, כמו עיוורון, נזק מוחי ואפילו מוות.